כאשר מטופל מגיע אל רופא חלה על הגורם המטפל לברר מה התסמינים עמם מגיע המטופל, מה האבחנות הרפואיות האפשריות המסבירות את אותם תסמינים, לשלוח את המטופל, ככל הנדרש, לבדיקות על מנת לשלול או לאשש את האבחנות הרפואיות ולאור תוצאות הבדיקות לתת טיפול רפואי.
החובה לתת את הדעה לכל האבחנות האפשריות, גם כאשר אחת האבחנות נוגעת למחלות נדירות או פחות שכיחות, קיבלה תוקף במספר פסקי דין בעבר.
באותה פסיקה נקבע כי על הרופא הסביר חלה חובה לחקור, לברר ולעקוב אחר החולה הנזקק לטיפולו ואחר קורותיו, בכדי לאמת או לשלול ממצאים מסוימים שיש בהם כדי לסייע לאבחון נכון. יחד עם זאת, יש להימנע מקידום רפואה מתגוננת מקום בו נעשתה טעות בשיקול דעתו של הרופא, קל וחומר כאשר הממצאים שעלו באבחון הרפואי מצויים בתחום האפור הרחב של אפשרויות האבחון.
ע"א 8591/06 פלונית נ' מדאינווסט אינטרנשיונל (1985) בע"מ [פורסם בנבו] (9.2.2010); ע"פ 116/89 נתן אנדל נ' מדינת ישראל, פ''ד מה(5) 276, 289 (1991)
הבחינה, האם הרופאים פעלו בזהירות הסבירה כמתחייב מהנורמה המקובלת בעולם הרפואה צריכה להיות מבוססת על שיקולים סבירים וברמה מקובלת, תוך ביסוסן על הידע העדכני ובהתאם לנורמות המקובלות בעולם הרפואה במועד הרלוונטי.
מדובר במבחן אובייקטיבי נורמטיבי. טיפול עלפי הנורמות המקובלות כאמור מקים חזקה לפיה הטיפול שניתן לא לווה ברשלנות.
לאחרונה ניתן פס"ד בו נדונה השאלה האם ניתן וצריך היה לאבחן מחלה כלילית בה אובחן התובע ביום 18.3.18 במהלך אשפוזו של התובע בבית החולים וולפסון, כשנה קודם לכן, ביום 23.5.07.
בית המשפט קובע כי עוד במועד אשפוזו של בתובע בבית החולים וולפסון עמדו בפני הרופאים הכלים הרפואיים על מנת לערוך אבחנה מבדלת שיש בה כדי לשלול מחלה כלילית ולא להסתפק באבחנה של מיוקרדיטיס (דלקת שריר הלב) כפי שנעשה בפועל..
הכאבים עמם התקבל התובע לבית החולים, כאבים לוחצים בחזה עם הקרנה ליד שמאל אשר לא משתנים, היו כאבים הנובעים מאוטם שריר הלב.
בדיקות המעבדה אשר ביצע התובע בבית החולים אשר הצביעו על עליה בטרופונין וב CPK היו צריכים להוביל לאבחנה של מחלה כלילית.
בגיליון הבדיקה והמעקב של בית החולים נרשם כי נשמעו קולות לב תקינים וכי אין שפשוף פריקרדיאלי. עניין זה היה צריך להוביל את הרופאים לשלילת האבחנה של מיוקרדיטיס (דלקת שריר הלב) כמסבירה את מצבו של התובע ולבצע אבחנה מבדלת של אוטם שריר הלב.
בדיקת אקו לב – בדיקת אקו לב שנערכה לתובע הדגימה את הפריקרד (קרום הלב) כבעל עובי תקין וללא נוזל בחלל הפריקרד. הבדיקה הנ"ל לא העידה על פגיעה אזורית ופגיעה כמאור התגלתה רק לאחר שחרורו של התובע מבית החולים. יחד עם זאת, בדיקת האקו לב אינה בדיקה בעלת רגישות מוחלטת ולכן לא בכל מקרה ניתן לראות באותה בדיקה את הפגיעה האזורית. במיוחד נכון הדבר כאשר מדובר באוטם קטן.
בדיקת א.ק.ג. – בדיקה זו הדגימה עליות במקטעי ST בחיבורים אנפרו – לטרלים ולא דיפוזיים כפי שרואים בדלקת שריר וקרום הלב. הבדיקה הדגימה התפתחות גלי Q משמעותיים ושינויים דינמיים בגלי T בדופן התחתון ללא שינויים ב – PR. ממצאים אלו תומכים באבחנה של אוטם חריף STEMI, ואינם תומכים או אופייניים לדלקת שריר הלב.
כלומר, 90% מהממצאים שהודגמו במהלך האשפוז בבית החולים תמכו באבחנה של אוטם בשיר הלב, מה שחייב ביצוע אבחנה מבדלת לשלילת מחלה כלילית. בית החולים לא יכול היה להסתפק באבחנה של מיוקרדיטיס שהתבסס על כאב שתואר כמתגבר בנשימה ופרט אליו לא היה שום סימפטום שתומך באבחנה זו.
בית המשפט מציין שטעם נוסף המחזק את הצורך בקיום אבחנה מבדלת נוגע לשכיחות המחלה הכלילית מול המחלה הדלקתית, בין היתר אצל גברים צעירים כמו התובע.
בנוסף, לכל אלה נרשם בטופס האנמנזה הסיעודית כי לתובע הסטוריה משפחתית של מחלת לב (סבים וסבתות) אף עניין זה, מציין בית המשפט, היה צריך לעורר את בית החולים לחשד שמא התובע סובל ממחלה כלילית, לבחון ולשלול אבחנה זו.
בית המשפט קובע כי כבר בשנת 2005 היו זמינים בדיקת CT כלילי וצנתור אבחנתי באמצעותם ניתן היה לאבחן את המחלה הכלילית ממנה סבל התובע .
לאור כל זאת קבע בית המשפט שבית החולים התרשל כלפי התובע כאשר לא ערך אבחנה מבדלת שיש בה כדי לשלול מחלה כלילית.
במסגרת פסק הדין, מעבר לאחריות בית החולים בלינסון נבחנה אחריות בית החולים אסותא, אליו הגיע התובע בשלב מאוחר יותר ואשר איחר בביצוע הצנתור האבחנתי ונקבע כי בית החולים אסותא ובית החולים וולפסון אחראים כלפי התובע, כמעוולים במשותף.
בית המשפט פוסק לתובע סך של פיצוי כולל של 545,560 ₪ בצירוף שכ"ט עורך דין בשעור של 20% מסכום הפיצוי בתוספת מע"מ.
במהלך 15 השנים האחרונות טיפלתי במספר רב של מטופלים אשר סבלו מפגיעות חמורות כתוצאה מאיחור באבחון של מחלתם.
נותרה בך נכות צמיתה כתוצאה מרשלנות רפואית? הינך מוזמנת לשיחת ייעוץ ללא עלות בפלאפון 0542871851.